דפי המשפחות וזיכרון - מורחב - באות - Z
מעפילי אקסודוס> דפי המשפחות וזיכרון
* אם ברצונכם להוסיף ו/או לתקן מידע וזכרונות אודות בני משפחותיכם מעפילי האקסודוס לחצו על הכפתור הכחול שבצד שמאל
"עדכון מידע, הוספה ותיקונים", מלאו את הטופס ושלחו. אנחנו נעדכן את האתר בהתאם.
* קבצים יש לשלוח לאחר תאום. שלחו הודעה שהנושא שלה "הוספת חומרים לאתר". בהודעה יש לרשום שם ומספר טלפון על מנת שניצור אתכם קשר.
* הוספנו לאתר כלי "חיפוש" המאפשר למצוא כל חומר וכל אזכור שהוכנס לאתר כגון שמות כולל שמות צילומים ואירועים. חשוב לזכור, כשאתם מעבירים אלינו חומרים, הם צריכים להיות כתובים כמסמך וורד - WORD . אם אתם שולחים צילומים, קבצי PDF או קטעי וידאו ושמע, יש לתת להם שמות/תיאור אחרת לא ניתן יהיה למצוא אותם בכלי ה"חיפוש".
דפי המשפחה מסודרים על פי סדר ה- abc.. של שמות המשפחה באנגלית
כותבת מינה מרמורשטיין, הורי העפילו באקסודוס והכירו זה את זו על סיפונה של אחת מאוניות הגירוש, בין 4554 מעפילי האונייה היו שני ניצולים אשר לא הכירו (עדיין), כל אחד וסיפורו האישי.
האחד - אברהם-אריה זרנצ'ני מוורשה, ניצול יחיד ממשפחתו. אברהם עלה לאוניה פרזידנט וורפילד יחד עם קבוצה גדולה של ניצולים שהקימו גרעין קיבוצי בשם "לניצחון" במסגרת תנועת בני עקיבא שהיה מיועד לגוש עציון.
השנייה – חיה לומפ מטורביה שבפאתי רוזבדוב בפולין, שניצלה עם כל משפחתה. חיה עלתה לאונייה כמדריכה של קבוצת "מוהליבר", מתנועת "המזרחי", שמנתה 16 ילדים וביניהם שני אחיה: מרדכי לומפ בן 15 ואהרון לומפ בן 13.
בהתקרבה לחופי הארץ תקפו המשחתות הבריטיות את אוניית המעפילים– בפיקודו של יוסי הראל – בזריקת פצצות גז מדמיע על המעפילים. כולם היו זקוקים למטלית רטובה כדי להגן על הפנים מפני נזקי הגז. חיה נשענה על הקיר בניסיונה להקטין את הנזק. במהלך הקרב נגחו המשחתות את דופן האוניה וכתוצאה מכך נפל חלק מהקיר (רואים בתמונה המפורסמת) לים. בעודה נשענת על הקיר מעדה חיה יחד עם הקיר, מישהו אחז בה ובאותה שנייה היא הבחינה שתינוק אשר שכב על כרית סמוך אליה עומד להישמט לים, היא תפסה ברגלו וכך הצילה אותו. הכרית נפלה לים....
כותבת בת שבע ארגוב, נכדתה של ריזל זאוברמן ובתו של ישראל זאוברמן .
רייזל זאוברמן, בת לאה וישראל, נולדה בשנת 1889 בעיירה זבידנייב/רוזוודוב שעל נהר הסאן בגליציה. בת למשפחה ברוכת ילדים, 14 במספר. נישאה ליצחק ונולדו להם שלושה ילדים: רחל (1923), ישראל (1924) ואסתר (1926).
משנת 1933 החלה התדרדרות במצבם של יהודי העיירה כתוצאה מאיומים והתנכלויות של המקומיים. מיד לאחר הפצצת העיירה ע"י הגרמנים, התחילו השפלות של היהודים ובסמוך לכך החל הגירוש אל מעבר לנהר הסאן. נסיגת הצבא הרוסי אילצה את המשפחה לנדוד עד מעבר לנהר הבוג. משם שולחו בקרונות סגורים לטייגה הסיבירית, למחנות אסירים ולעבודת כפייה.
לאחר ההסכם בין פולין לרוסיה, ניתנה להם רשות לעבודה בשכר באזורים מוגדרים. הנדידה הפעם הייתה דרומה לאוזבקיסטאן וטג'יקיסטן. שם, בנוסף לרעב, פרצה מגפת טיפוס הבהרות ובין הנפטרים הרבים היה גם יצחק, אב המשפחה. בתום המלחמה, ולאחר המתנה, קיבלו בני המשפחה היתר לחזור לפולין. עם הגעתם לסרניי (עיר הולדתה של זלדה בייר, אשתו לעתיד של ישראל) הבינו את גודל הזוועה, ומשם עברו לשצ'צ'ין, הצטרפו לתנועת גורדוניה, וכחלק מתנועת הבריחה נדדו מפולין דרך צ'כיה ואוסטריה, עד לעיירה שאונשטיין ביי הוף שבגרמניה. שם הוקם בית הנוער "אביב", בו שהו 8 חודשים. אז הוסעו לצרפת למחנה בנדול, ומשם לעליה באונייה "אקסודוס" – יציאת אירופה תש"ז.
לאחר הקרב על האקסודוס כשזו נתפסת על ידי הבריטים, הם מגורשים לנמל המוצא על אניית הגרוש "אושיין-ויגור", ומשם שולחו לגרמניה. בגרמניה, רייזל שימשה כאם בית לבני הנוער, שהיו ברובם יתומים בבית הנוער "אחווה" . רחל ואסתר שובצו על פי גילם לקבוצת הבוגרים, וישראל שימש כמדריך ומורה לקבוצת הצעירים. היא וילדיה נשארו כל הדרך מגובשים ומאוחדים עד שעלו ארצה בשנת 1948, בארץ הם קיבלו מגורים משותפים בחיפה. רחל נישאה לאלכסנדר הניג, ואמא ריייזל התגוררה עמם עד יום מותה. אסתר נישאה לשלמה פלם והתגוררה אף היא בחיפה. ישראל גויס לצה"ל ונישא בדצמבר אותה שנה לזלדה לבית בייר.
מספרים על זליקוביץ קלמן :-
..... זליקוביץ קלמן בן אברהם-דוד וגיטה. נולד ביום כ"ט בתשרי תרצ"ה (4.10.1937) בבוקרשט, רומניה.
כילד שאף להגיע לארץ בכל דרך שהיא -והדרך אמנם היתה קשה ומלאת-יסורים. המשפחה היתה בין מעפילי "יציאת-אירופה תש"ז" לאחר שמעפילי האנייה גורשו מחופי-הארץ עלתה המשפחה שנית בשנת 1948. .
בגיל 16 הצטרף לקיבוץ הדתי לביא שבגליל-העליון ולאחר-מכן למבואות-ביתר. בגיל 17 התחנן בפני אמו שתסכים להתגייסותו לשירות הלאומי והיא עשתה כן. קלמן התגייס לצה"ל, בינואר 1955, ליחידת-הצנחנים.
בחג-החנוכה, ביום כ"ז בכסלו תשט"ז (12.12.1955), נפל בקרב בחוף-הכנרת....
מספרים אודות מניה-מרי זלוור ברנשטטר,
מניה, מרי זלוור ברנשטטר נולדה בעיירה קלייש פולין ב-20 לינואר 1933 .,
לאחר נדודים ברוסיה, מרכז אסיה ואירופה במהלך מלחמת העולם השניה ואחריה מרי עם אחיה ואמה החולנית השתכנו במחנה העקורים ULM שבאזור הכיבוש האמריקאי שבגרמניה. משהתברר להם שאבי המשפחה נהרג במלחמה האם החליטה להינשא בשנית. דבר שמאוד קומם את הנערה המתבגרת, מרי. בתגובה לכך מרי מרדה באם והחליטה לנטוש אותה ואת מחנה העקורים ULM בו שהו ולחבור ל"קיבוץ" נערים ונערות וביחד אתם לעלות לארץ ישראל. בהיותה בגיל 14 ה"קיבוץ" שלה הגיע למרסיי וסט בו הם עלו על האקסודוס.
מחוויותיה, ממסע האקסודוס היא זוכרת שבמשך חודשיים נאלצה לא החליף בגדים. השירה והזימרה היו הכלים שלהם, על מנת להעלות את המורל ולהשכיח את התנאים הקשים על האקסודוס ואניות הגרוש. היא זוכרת שהם קראו לחיילים הבריטים "הגסטפו בכומתות האדומות".
בקרב על האקסודוס מרי וחבריה מהקיבוץ נלחמו בבריטים בתפוחי אדמה וקופסאות שימורים. מאידך הבריטים הפעילו נגדם אש חייה , גז מדמיה וסילוני מים. לדבריה "אלה היו חיים אמיתיים והקרב האמיתי של חייה". מרי עצמה נפצעה בקרב ונושאת על רגלה צלקת לכל חייה מכדור רובה שפצע אותה. לדבריה כל חייה היא שומעת בזיכרונה את הצעקות והבכי שעלו מבטן האקסודוס לאחר שנוגחה על ידי המשחתות הבריטיות במהלך הקרב ואחריו.
בזמן שהורדו בנמל המבורג מאניות הגרוש, זכור לה שהמעפילים ירדו ללא מאבק, זקופים, ושירת "התקווה" בגרונם.
. בתום מסע האקסודוס מרי התאחדה עם משפחתה שנשארה במחנה ULM בגרמניה תוך המתנה לקבלת היתרי הגירה לארה"ב. רק בשנה 1950 היגרה משפחתה מגרמניה והשתכנה באזור סן פרנסיסקו שבקליפורניה.
בסן פרנסיסקו הקימה משפחה עם 4 ילדים ו-11 נכדים ונכדות. את קורות הבריחה והעפלה שלה העלתה על הכתב בספרה - " המלאך של מניה: סיפור חיי – Mania's Angel: My life story " את הספר חלקה למוזיאונים העוסקים בשואה ברחבי העולם.....
BRANDSTETTER, Marie "Mania" Zelver, born on January 20, 1933 in Kalisz, Poland, describes her childhood; her father (Haim Luzer Zelwer), mother (Eta Messer), younger brother (Sam), and half sister (Helene Litwak Gordon); her family's bus company; being raised Orthodox; hearing about the Nazi invasion of Poland in September 1939; her father being drafted into the Polish army (and his death in Treblinka in August 1942); fleeing Kalisz with her mother, brother, and aunt to Russia; their travels through the Soviet Union; her mother's work in a labor camp in Siberia; reuniting with an aunt and uncle in 1944; her mother's illness; her separation from her mother when she and her brother were sent to live on a kibbutz; their reunion at a displaced persons camp, ULM; being upset by her mother's remarriage; her decision to immigrate to Palestine; her experiences on the ship "Exodus" and her participation in onboard resistance; her return to her family in the displaced persons camps; immigrating to San Francisco, CA in 1950 with her brother; living with her brother in Homewood Terrace, a Jewish orphanage; getting married in 1953; reuniting with her mother, step-father, and half-sister shortly before her marriage in 1953; and publishing her memoir in 1995 (title: "Mania's angel : my life story").
Marie Zelver Brandstetter - a resident of Burlingame, CA. had four children: Hymie, Joseph, Victor and Rachelle; 11 grandchildren: Andrea, Garett, Morgan, Jenifer, Abraham, Max, Jessica, Madison, Cortnee, Trevor and Cody; two great-grandchildren: Ariel and Arin; a brother, Sam Zelver; and sister, Helene Gordon.
Marie will be remembered as an author, speaker and lecturer, dedicated to furthering the education and heightening the awareness of young people as well as many adult groups and organizations. She shared her message with regard to the Holocaust and her personal journey as described in her book, "Mania's Angel." In addition she was a respected volunteer with Mills Hospital in San Mateo.
https://www.amazon.com/Manias-angel-My-life-story/dp/B0006QIZT6
מספרת שרה זילברמן גורן, נולדתי בשנת 1945 בפולין. "שמות הורי אסתר ושמעון זילברשטיין. אחי יעקב היה בן שמונה ואני שרה בת שנתיים". כמשפחת פליטים באירופה נאלצנו להשמיד הכל כדי להנצל, כדי שלא יזהו אותנו. השמדנו הכל, את כל התמונות וכל החפצים האישיים שעלולים לזהות אותנו כפליטים אירופה. בתום מלחמת העולם השניה. היינו רדופי מלחמה וסבל, בודדים וחסרי כל. כל שרצינו לעלות לארץ ישראל.
ההכנות להפלגה ב"אקסודוס"
הועברנו למחנות המעבר שנוהלו בידי שליחים של "הבריחה", כך קראו אז למוסד שטיפל בעליות הבלתי לגליות לישראל. שליחי "המוסד לעלייה", רכשו בארצות הברית ספינה ישנה כבת 30 שנה בשם "פרזידנט וורפילד " ששימשה בעברה למטרות תיירות ונופש על נהרות ואגמים .אחרי שנרכשה הספינה ע"י ההגנה ("המוסד") היא תוקנה ושופצה וקיבלה את שמה החדש וההיסטורי אקסודוס - יציאת אירופה תש"ז.
מרק (משה) צוקרפיין מספר בספרו "הצוקר והפיין, בחיי צוקרפיין" את מסע האקסודוס שלו, אשתו דוסיה (דבורה) וביתם אסתר. דוסיה-דבורה נולדה ב- 25.12.1917 ברוסיה.
מרק-משה נולד 5.2.1905 בפולין .
ביתם הבכורה אסתר הייתה "עובר" בבטן האמא שלה על האקסודוס ונולדה 8.11.1947 בגרמניה בבית היולדות בעיר ליבק שליד מחנה עקורי האקסודוס אמסטאו.
.... "את חיינו המשותפים שלי ודוסיה התחלנו באותה תחנת איסוף שבה היכרנו, ליד הגבול, עת הצגנו עצמנו כפליטים גרמנים מפומרן. הוברחנו על ידי ארגון "הבריחה" מטעם ההגנה משטצין לגרמניה, לאזור האמריקני, למחנה העקורים של ליכטנאו, שהיה למעשה מחנה אונר"א מטעם השלטונות האמריקאים, שם עסקה דוסיה ברפואת ילדים במשרד הרפואי של אונר"א בעוד אני שימשתי כשופט לישוב סכסוכים בין יושבי המחנה"...
על האקסודוס ועל אניית הגרוש אמפייר רייבל, דוסיה הייתה רופאת הילדים ומרק עזר לה. תוך כדי פעילותו במרפאת אניית הגרוש מרק קבל את המכתבים וחומרי החבלה שהיו מיועדים ל"גד" מיכה פרי נציג ההגנה והמוסד לעליה ב'.
במחנות העקורים אמסטאו וסנגוורדן דוסיה המשיכה במרפאה ומרק שבהשכלתו היה עורך דין מונה לעמוד בראש מזכירות המחנה.
בתאריך 3.9.48 לאחר 15 חודשים בדרך משפחת צוקרפיין עלתה ארצה, על האונייה הישראלית "קדמה". בארץ, דוסיה המשיכה בתחום הרפואה במסגרת קופת החולים ומרק עבד בשירות הציבורי במסגרת משרד המסחר והתעשייה.
לקריאת הספר המלא שכתב מרק צוקרפיין "הצוקר והפיין, בחיי צוקרפיין" הקישו כאן
